כיצד נולד הניב הרומי?
עד המאה השש עשרה הניב המדובר ברומא לא היה שונה מאוד מזה של ערים אחרות בלאציו. אך דווקא באותה תקופה, עם פונטי האפיפיורים של מדיצ'י שמשכו קהילה גדולה של אמנים פלורנטינים לרומא, החלה ה"טוסקניזציה" שלו. לתהליך היה אז תנופה משמעותית ומשמעותית יותר כאשר עקב אחר ביזת הלאנדסקרנכטים (שכירי חרב אירופאים) בשנת 1527 חזרה העיר, שבינתיים ספגה ריקון כבד, לאכלס את עצמה מחדש באמצעות זרם של אלפי אנשים, במיוחד מטוסקנה. בתחילת הדרך, התופעה נגעה בעיקר למעמדות הגבוהים ורק במחצית השנייה של שנות ה 1500- היא החלה להתפשט אט אט בקרב העם. אבל, בכל מקרה, טרנספורמציה לשונית נותרה מוגבלת לעיר רומא שלא התרחבה בערי הפרובינציה השונות.
היבט מעניין הוא שהתכונות האופייניות לניב הרומי שלפני הרנסנס שרדו ברומא רק בניב היהודי-רומי שנאמר בקהילה היהודית מאז הבולה האפיפיורית (צו) "Cum nimis absurdum" שהוציא האפיפיור פאולוס הרביעי, ב-14 ביולי 1555 שבה הוטלו שורה של גזרות דתיות וכלכליות על היהודים במדינת האפיפיור. היהודים היו מרותקים ומבודדים בתוך הגטו עד שבשנת 1870, לאחר הכרזתה של רומא כבירת איטליה, "שוחררו" היהודים באותן זכויות כמו כל שאר אזרחי איטליה.
הניב היהודי-רומאי, שנולד מהתמזגות הניב המקומי עם ביטויים, שנלקחו לעתים קרובות מאוד מהשפה העברית, נעלם למעשה עם הריסת הגטו. לאחר סיפוחה של מדינת האפיפיור לממלכת איטליה ועם הגידול הרב באוכלוסיית התושבים כתוצאה מגלי ההגירה הבאים, החל הניב הרומי להשתנות מזה שהונחל כבר מאות שנים ברומא האפיפיורית ולמשורר בלי שעליו נדבר בעוד כמה שורות שלא היו לו מתחרים, היה לשינוי הזה.
לניב הרומי יש שפע יוצא דופן של ביטויים וניבים, בהתפתחות מתמשכת. המרחק המפריד בין המגוון העכשווי של רומנסקו לזה המקודש בספרות הדיאלקטית הקלאסית של המשורר ג'וזפה ג'יאצ'ינו בלי , הולך וגדל יותר ויותר. בל תיאר בתפיסתו את הניב הרומי, והגדיר אותו "כסגנון דיבור של ה"פאבלה" – סגנון חריזה שהיה בשימוש בז'רגון השפה האיטלקית של ארגון הפשע ה"נ'דרנגטה" שלא תוצרת רומא, אלא סגנון דיבור וולגרי גס ולא פרופורציונלי שלה".
ואכן, אחד המאפיינים העיקריים של הביטוי העממי הקלאסי של הניב הרומי הוא העדר כמעט מוחלט של עכבות לשוניות, ובכך הוא מציג את עצמו עשיר ביותר במונחים וביטויים צבעוניים במיוחד, המשמשים באופן חופשי ומבלי לנקוט בניסיון להדחיק או להחליף במילים נרדפות או מושגים מקבילים. צנזורה עצמית המובילה לדיכוי או להמתקה של ביטויים הנחשבים "וולגריים" או "מלוכלכים" אינה ידועה לחלוטין בהקשר לניב הרומי. אם למעשה, בשימוש בשפה הלא-דיאלקטית, פנו לשפה גסה זה נגרם בדרך כלל ממצבים מסוימים והניב הרומי שימש כשסתום ניקוז של מצב תוקפנות זמני, בניב הרומי מילת הקללה היא חלק בלתי נפרד מהמילון הרגיל, ולכן קיימת תמיד ובכל מקרה.
בדיוק בגלל ההיסטוריה שלו, הדיאלקט של המשורר בלי, נותר דומה מאוד לשפה האיטלקית שנגיש תמיד לכל מי שמבין אותו, הרבה יותר מהניבים של לאציו ואזורים איטלקיים אחרים. בתמונה המעבר לניב של הלאנדסקרנכטים (שכירי החרב האירופאים) ברומא.
אנו נמצאים בהיכל הפרספקטיבות בווילה פארנזינה (באיטלקית: Villa Farnesina) היא וילה מתקופת הרנסאנס שנבנתה ברובע טרסטוורה של העיר רומא.
בכתיבה, בגרמנית ובדמויות גותיות, נכתב: "1528 כי אני, סופר, לא צריך לצחוק: לאנדסקרנכטים (שכירי החרב) גרמו לאפיפיור לרוץ".
מאת עירית קטונר מדריכת הטיולים!
