רוצים לדעת איך להתנהג במסעדה ברומא? מה צריך לדעת לפני שמתיישבים במסעדות ברומא? לפניכם כל הטיפים המומלצים!
הלחם 🍞🍞– כן אותו לחם שרובכם מתעצבנים שהוא מגיע לשולחן וטוענים שהוא יבש. טפל
באיטלקית זה נקרא שאפו
Sciapo
ללחם אין טעם מסיבה מאוד פשוטה, עם הלחם עושים scarpetta
או בתרגום מנגבים איתו את הרוטב של הפסטה, את הרוטב של הבשר – ברומא לא משאירים רוטב על הצלחת. אבוי לנו. 🍝🍝
עכשיו תדמיינו לכם לחם עם מלח, עם עשבי תיבול, עם טעמים נוספים, ניגבתם את הצלחת איבדתם את הטעם הנפלא של הרוטב.
לקבלת רשימת מסעדות מומלצות ברומא נא ללחוץ כאן
ולא לא לא שמח זית וחומץ בלסמי זה כל כך לא רומא.
ועם הלחם לא יגיעו מבלים או מזטים. הוא יגיע בסלסלה. תתאפקו לא לנשנש ממנו עד לאחר שיגיעו שאר המנות. תראו כמה נפלא הלחם ניהיה לאחר הניגוב של רוטב הפסטה
המלצרים לא איטיים והשירות לא גרוע –👨🦰👨🦱👱♂️ ברומא התנהג כרומאי!! תרבות האוכל פה היא קודש קודשים, היא מסורת היא מנהג היא אורח חיים. האיטלקים אוכלים לאט, לאט. מחכים בין המנה הראשונה לשנייה , מקשקשים ביניהם מספרים חוויות, שותים עוד כוס יין ואז ממשיכים למנה הנוספת. 🍷🍷
אז אל תצפו שאם סיימתם את המנה הראשונה עוד בביס האחרון כבר יגיע אליכם המלצר עם המנה השניה. הם יתנו לכם רגע לנוח בין ביס לביס.
תדעו לכם שמסעדות מקומיות המלצרים לא יגשו אליכם אם לא סגרתם את התפריט או לחלופין קראתם להם לקבל הזמנה.
אין מלח על השולחן 🧂🧂🧂 – ואל תעליבו את השף ותבקשו.
המנות הרומאיות מלוחות מספיק ואין צורך להוסיף עוד מלח.
ואם כבר אתם ממש מתעקשים שלא מלוח לכם מספיק, תבקשו תוספת גבינת פקורינו. כן לא פרמגין אלה פקורינו הגבינה המקומית הרומאית שהיא מלוחה וטעימה. 🧀🧀
דגים 🐟🐠🦀 לא הולכים עם פרמגין!!! – אל תבקשו מהמלצר פרמגין אם הזמנתם פסטה פירות ים או דגים.. תקבלו פרצוף זועף ובצדק.
אספרסו חברים רק אספרסו ☕☕☕ – בסוף הארוחה נהוג לשתות כוס אספרסו, האיטלקים מאמינים שהקופאין מרחיב את הקיבה ונותן לה מקום לעכל, אבל היי אני לא רופאה ולא יכולה לאשר זאת בצורה חד משמעית אבל מי אני שלא אקשיב להם.
אל תבקשו קפוצינו בסוף הארוחה, או קפה לאטה. אספרסו חברים.
אתם כן יכולים להזין ליקר דג'סטיף או אמארו.
טיפ –💰💰💰 האם להשאיר טיפ במסעדות ברומא או לא
אז בוא נתחיל מההתחלה.
הקופרטו, סרוויציו, קורפרטו קון פאנה ( עם לחם).
כל אלה הם שמות של תוספת שמתווספת אליכם לחשבון הסופי עבור הארוחה שאכלתם. 🧾🧾
אז מהיא התוספת הזאת אתם שואלים?
הכל התחיל עוד מהמאה הקודמת כאשר עניי העיר היו מגיעים למסעדות להתחמם בהן והיו מביאים את האוכל מהבית. בעלי המסעדות התחילו לגבות מחיר סמלי עבור עריכת השולחן שלהם, המפה, המפית הסכו"ם וגם על המיים או הלחם. 🍴🍽️🍞
מי שישב במסעדה ואכל ארוחה שהמסעדה מציעה גם הוא שילם עבור אותו שירות.
כך בעלי המסעדות עשו כסף למרות שאנשים היו מביאים אוכל מהבית, אמר לי מישהו באחד הסיורים דמי חליצה.. נכון סוג של.
עם השנים ניסו להוציא על כך חוק אך הוא מעולם לא אושר.
לפעמים גובים מכם סרוויציו – שירות של 10 – 12 אחוז כבר בתוך החשבון.
מה שכן התקבל כחוק שעל בעל המסעדה לרשום על גבי התפריט מהיא עלות הקופרטו שלו. כך שהלקוח יקח את זה בחשבון בהזמנת המנות מסעדה שלא עומדת בדרישה הזאת עלולה לקבל קנס מאוד גבוהה.
אז אתם שואלים ומסעדות עם מפות מנייר?? המפות האלה גם עולות כסף להחליף אותן על הזמן ולכן עדיין הקופרטו קיים
דעו לכם שמרבית המלצרים ברומא עובדים על חוזה חוקי, מרוויחים משכורת חודשית, קרן פנסיה, משכורת 13 חלקם גם משכורת 14 ימי חופשה בתשלום ואפילו 15 ימי חופשה בתשלום לצורך חתונה. כן שמעתם נכון בנוסף לימי החופשה שהם צברו הם מקבלים חופשה בתשלום עבור חתונה.
כך ששאלת המיליון דולר.. האם להשאיר טיפ במסעדות
אם קיבלתם חשבון של 48 יורו אנחנו מעגלים למעלה ובזה נגמר הסיפור.
אבל 45 יורו זה 45 יורו. לצורך העיניים 5 יורו ברומא יש לו ערך מאוד גבוהה. תוכלו לקנות בו קפה וגלידה, חתיכת פיצה, טרפיצינו, ואני בסופר יכולה לקנות אפילו חזה עוף, פרושוטו וישאר לי עודף לבקבוק מיים.
נכון קשה לעשות את המעבר הזה בראש בין המלצר בישראל שבלי הטיפים הוא לא יגמור חודש. אבל ברומא ובאיטליה בכלל להיות מלצר זאת לא בושה, זה לא מקצוע בינים זה מקצוע לכל דבר, הם יוצאים לפנסיה מאושרים.
אל דנטה לא היה סופר או משורר – אל דנטה זה צורת ההגשה של הפסטה באיטליה.🍝🍝 אל תצפו לפסטה רכה ומבושלת היטב, הפסטה מגיעה בצורת האל דנטה המושלמת. טיפ אליכם, אם אתם מאלה שאוהבים את הפסטה מבושלת היטב תזמינו לכם מנה שעשויה עם פרפדלה, פטוצ'יני, , טונארלי פסטות טריות.
סליחה, לא טעים לי – בישראל אולי זה עובד, פה ברומא ממש לא. הזמנתם מנה תתמודדו איתה, לא מקובל להחזיר מנות ולבקש מנה אחרת. תבדקו היטב עם המלצר לפני שאתם מזמינים מנה מה היא מכילה. בכדי שלא יהיו אי נעימויות אחר כך.
מאת: Michal Milrad
